חרסינה/איתי דייויס, אידיאה

יש לה פנים כל כך שבירות. אני חושש שאם השפתיים שלי ישקו לה, היא פשוט תתנפץ. זה יתחיל לאט לאט. סדק קטן ליד השפה, שממש לא יפריע לה בחיי היום יום. אולי הוא אפילו ישפר אותם. היא תסחוב לה מצרכים מהמכולת ואז משהוא ישם לב לסדק - סדק כל כך קטן שהוא בלתי נראה לאלה שלא בוחנים אותו. המישהו הזה יסתכל על הפנים המושלמות שלה - ואז - רק רגע. הוא יחשוב, ליצור המושלם הזה יש סדק על הפנים. היא עלולה להשבר! הוא כמובן יצא ממצב הבהיה שבו שהה, יקפץ מהמקום וירוץ כדי לעזור לה. במהירות זהירה. הדבר האחרון שהוא רוצה זה להתנגש בעלמה. הוא יעצור לידה והיא תסתכל עליו. המבט שלו יפגוש בעיניי החרסינה שלה והמבט שלה יכלא בעיניים המעריצות שלו. סליחה? הוא ישאל אני יכול לעזור ל- והיא תנשק אותו. בתשוקה לא ברורה שבאה משום מקום ומכל מקום. סתם, סתם, היא תגיד לו כן. הוא יכול לסחוב לה את השקיות. הוא יכול לשים לה את המצרכים בארון - אחרי הכול, יצור יפיפה שכזה לא צריך למתוח את הגב ולעמוד על קצות האצבעות. היא עלולה להשבר. ובמידה מסוימת, זה הרבה יותר משמעותי מרק נשיקה קטנה; אבל זאת לא רק נשיקה - זה מתחל מנשיקה. מסדק קטנטן. אבל אז, כשהיא מרגישה את הסדק, היא מסתכלת לי בעיניים ושותקת. אתה שברת אותי. אני שומע אותה בראשי. אתה סדקת את הדבר המושלם היחיד בעולם הזה. אבל זה רק בראש שלי. כי במקום לצעוק עלי היא מנשקת אותי עוד פעם. וזה עוד יותר נורא. כי עכשיו אין לה סדק קטנטן אחד. וכשאנחנו נופלים לרצפה אני מגן עליה בגופי ומחבק אותה ברוך, כדי שלא תיפגע. אבל אני בכל זאת שומע צליל של משהו נשבר, וזה כואב לי בכל הגוף. והיא עוזבת את שפתיי ואני עוזב אותה והיא מסתכלת עלי מלמעלה. ואני רואה את הפנים שלה. אני כמעט צועק מרוב בהלה כשאני רואה את הקו השחור שחוצה לה את עין ימין. אבל אז היא זזה, והצל של הענף נשאר במקום ואני נאנח מרוב הקלה כשאני רואה שהסדק החדש לא גדול כפי שחשבתי. זה בסדר. היא אומרת לי - זה יעבור עם הזמן. אבל זה לא. זה ישאר איתה לנצח, חריטה תמידית שפצעתי אותה, שלא נהגתי בזהירות שמגיעה לה. זה לא באמת יפריע למשהו - אפילו ההפך. כשהיא תלך ברחוב ראשים יסתובבו ורשיונות נהיגה ישללו. כל אחד ינסה להרשים אותה - היא כמו מגדל קלפים שעומד באורך פלא למרות שחסרים בו קלפים. היא תופעת טבע בלתי אפשרית. עם הסדק שמתפרש לה לאורך הלחי היא לא סתם יפיפיה - היא מרתקת. ואולי לאחד מהם יהיה את האומץ לגשת. הוא יהיה כנראה הטוב שבגברים אם הוא חושב שיש לו סיכוי - ואולי זה מה שמקנה לו סיכוי. אז הוא יגש אליה ויעמוד מולה. הוא לא יגיד לה כלום. היא לא תבין סביב מה כל הדבר. היא תרצה לשאול יש בעיה? אבל אז הוא יעביר את היד שלו על הסדק שלה ברכות והיא תבין שכל הזמן הייתה בעיה. ואולי באמת יש בעיה. אני מסתכל עליה מחייכת. מה הבעיה שלי? היא מחייכת למרות שסדקתי אותה. החיים שלה כל כך שברירים והיא בוחרת להעביר את הרגעים שלה איתי. מה לעזאזל הבעיה שלי? אני פולט בקול. אין איתך שום בעיה. היא צוחקת ברוך. היא מתקרבת אלי ואני אליה. אתה פשוט מושלם. היא מנשקת אותי בהחלטיות, ואני מתנפץ.